היא אמנם לא מרגשת, חזקה או חסכונית במיוחד, אבל קיה סיד סטיישן אידאלית למשפחה
למשך יומיים, הרגשתי קצת כמו איש הייטק. לא, זה רק היה בכאילו, שכן, למרבה הצער, לי יש וותק עיתונאי של עשרים שנה, ואותו הוותק בענף ההייטק, היה מזכה אותי במשכורת הרבה יותר גבוהה...אבל עזבו אתכם מטרוניות וקטנוניות, הרגשתי כך כי במשך יומיים ניהלתי את חיי עם המשפחתית קיה סיד בגרסת סטיישן – כולל שהות ארוכה ומורטת עצבים בפקקים של גוש דן.
"איך אני נוהג?"
בטוח יצא לכם לראות אותה בהמוניה בכבישי הארץ. אבל, היא אפרורית מדי בכדי שתזכרו. בשקט-בשקט, משווקת כאן כבר כמה שנים קיה סיד סטיישן, לדעתי עם שינויים מיקרוסקופיים בלבד בתקופה זו. אם זה נשמע שאני קצת ציני הרי זה רק בגלל שהרגשתי חלק מעדר ענק – לידי בפקקים עמדו במשך היומיים שהייתי עימה סיד סטיישן רבות נוספות, בדרך כלל בצבעי לבן או כסוף, כשבכל צד מאחור, מדבקה עם שם החברה בה עובדים נהגיהן, ועל פגושיהן האחוריים מדבקת "איך אני נוהג?"... אני לא רק ציני – זה גם נשמע כאילו אני מעט ביקורתי, זה נכון. אבל, זה רק כי אנחנו, עיתונאי הרכב, תמיד נעדיף להתנסות במאזדה mx-5, יגואר XJ או אודי RS5 על פני משפחתית מעט אפרורית.
ניתן לה בכל זאת קרדיט: לקיה סיד סטיישן יש כל מה שעם ישראל רוצה או ליתר דיוק צריך: היא נאה, מרווחת לנוסעים ומרווחת מאד למטען, נעימה לנסיעה, וכמובן מאובזרת במידה די מספקת. עוד בסעיף האבזור: למרות שגרסת LX היא הבסיסית, והיא גם היחידה שמשווקת בגרסת הסטיישן. יש כאן בקרת שיוט, קיפול מראות חשמלי, תאורת יום מסוג LED, ואפילו פנסים עוקבי פנייה ועוד. קצת מבעס לגלות כאן מערכת מובילאיי להתראה (מעצבנת!) ולא מערכת הגנה מקורית כנגד סטייה מנתיב או בלימה אוטונומית. בחזית מנוע בנזין 1.6 ליטר "פשוט", ללא טורבו, עם תיבה אוטומטית – אמנם רובוטית כפולת-מצמדים, אבל את מי מקהל היעד זה בכלל מעניין? הביצועים סבירים וצריכת הדלק סבירה ולא לגמרי מצטיינת.
שימושיות גבוהה, סחירות גם כן
במחיר 133 אלף שקל אין בה שום דבר שיגרום לכם לטוס לאולמות התצוגה וממילא היא בוודאי מיועדת לציי רכב. אבל, כמשומשת היא מסתמנת כקנייה בטוחה שכן, בנוסף לשימושיות הגבוהה שלה, היא מצוידת במוצא קוריאני שביחד עם תוצרת יפן, משול למשהו אמין, משתלם, וגם סחיר בראייה עתידית.
