סוף סוף חשמלית מרווחת, בטיחותית ועם תג מחיר הגיוני? התרשמתי, ואפילו הגעתי איתה לאילת!
נראית כמו גרסת הבנזין
רובכם כבר מכירים את MG, מותג עם ניחוח בריטי, שמיוצר בסין ונמצא בארץ כמעט עשר שנים. הפעם, בדקתי את הגרסה החשמלית של ה-ZS. זו מכונית נאה מאד, שמציעה מרכב קרוסאובר שכל כך נפוץ כיום. בניגוד למכוניות שתוכננו מלכתחילה כחשמליות, כמו ניסאן ליף, ב.מ.וו i3 או דגמי טסלה השונים, הגרסה החשמלית של ה-ZS מבוססת על ה-ZS גרסת בנזין שמשווקת בארץ כבר למעלה משנתיים. האמת, שהדמיון ממש גדול ביניהן. חיצונית, אין כמעט הבדלים ולטוב ולרע, קשה בכלל לדעת שזו מכונית חשמלית. למעשה, אילולא מדבקות ענק שיווקיות (מעט מביכות) שהצמידה היבואנית לובינסקי, ועוד כיתוב ניקל 100% Electric בצד שמאל בזנב (שאף הוא תוספת שלא ראיתי שקיימת בחו"ל, ישנו במקור רק כיתוב EV בצד ימין), מרביתכם בוודאי תפספסו שאתם מביטים באקזמפלר חשמלי, הנחשב עדיין לעוף נדיר במחוזותינו. ומהם בכל זאת ההבדלים? מלפנים, היכן שבמכוניות "רגילות" מצויה שבכת פלסטיק שנועדה להסתיר את הרדיאטור, הרי שכאן היא כוללת מעין דלת מתרוממת שנראית קצת שברירית ואשר במרכזה סמל המותג MG, ופתיחתה חושפת את שקעי ההטענה. המשמעות היא, שעל מנת להטעין, תהיו חייבים תמיד להיכנס לחנייה/לעמדת ההטענה כשהחרטום לפנים. משהו מצוין בתכנון המכונית הוא העובדה שנפח תא המטען, המרשים בממדיו (448 ליטר), לא השתנה כלל ביחס לגרסת הבנזין, והסיבה היא שהסוללה מצאה מקומה מתחת לרצפה. מעבר לעניין ההנדסי, תכנון חכם ויעיל שכזה אמור לתת מרכז כובד נמוך ויציבות רבה יותר לרכב. אבל, יש כמובן שינוי נסתר, שמן הסתם היווה אילוץ טכני או הנדסי, בשל המעבר לחשמל: היא כבדה יותר ב-294 ק"ג וזה קשור שוב, לסוללת הליתיום-יון.
מרווחת, מפנקת, בטיחותית
המכונית מרווחת מאד ליושבים מלפנים וגם מאחור. אמנם, הגוון השולט הוא שחור, ואיכות החומרים לא תמיד המשובחת ביותר שיש, אבל, העיצוב נעים לעין, הנדסת האנוש סבירה ובגרסה המאובזרת יותר בה נהגנו, גג פנורמי ענק מחייך מלמעלה. את מרכז הקונסולה הראשית, תופס צג-מגע 8 אינץ' גדול וכאן הבעיה - הוא לא רספונסיבי לתפעול ויותר חמור, בימי שמש חזקה וישירה, פשוט לא ניתן לראות את התצוגה בצורה ברורה.
בנוסף, ממשק המשתמש (באנגלית בלבד) מעט מסורבל ולא הכי ידידותי למשתמש. אין כאן Waze, אבל מי שבעניין ישמח לקבל Apple CarPlay או Android Auto. לשלילה, אציין שאין יציאת אוויר ליושבים מאחור. אה, ועוד פריט אמנם קטן אבל מוזר - הפכתי והפכתי, אבל במכונית הזו אין חיווי של הטמפרטורה בחוץ - נראה לי הזוי, שבשנת 2020 נפקד מקומו של הנתון המועיל הזה. אבל, כל אלה בפירוש אינם מהווים "דיל ברייקר", כי אבזור הפינוק במכונית הזו עשיר ולא פחות עשיר אבזור הבטיחות.
כדאי לציין, שבניגוד לגרסת הבנזין של ה-ZS שזכתה לשלושה כוכבי בטיחות euroNCAP בלבד, הרי שה-ZS החשמלית כבר בליגה המכובדת של חמישה כוכבי בטיחות! תמצאו כאן בקרת שיוט אדפטיבית ובלימת חירום אקטיבית, שתיהן יעילות, בקרת סטייה מנתיב שלטעמי קצת היסטרית מדי. עוד באמתחתה, זיהוי תמרורים, ומערכת מניעת פגיעה בהולכי רגל. בגרסת NET-UP S יש גם התרעות במראות על רכב בשטח מת והתרעה על סכנה מתנועה חוצה מאחור.
שלוש שיטות טעינה
פאוזה היסטורית קצרה. יש לי פינה חמה בלב לעולם החשמלי, כבר בערך תשע שנים. נהגתי לראשונה במכונית חשמלית בשנת 2011, זה היה ברחובות פאריז, ומי שחשפה אותי לעולם הייתה עירונית ננסית מתוקה ומדליקה בשם פיג'ו iOn (למעשה, מחליפת-תג של מיצובישי i-MiEV). כבר אז התמכרתי לתאוצה, לשקט, ליתרונות הירוקים והאחרים של מכונית חשמלית. וגם הבנתי את מגבלות טווח הנסיעה החשמלי. כמה מוגבל? חזרה ליוני 2020, עדיין הטווח מהווה מגבלה: במקרה שלנו, MG מצהירה על טווח נסיעה חשמלי של 263 ק"מ, ובפועל, הנתון בהחלט קרוב למציאות ובדרך כלל עמד על 230-250 ק"מ. האם טווח כזה יספיק לכם? כל אחד עושה את התכנון שלו, כמובן, אבל אני משוכנע, שעבור רוב הצרכנים, טווח כזה הינו די והותר לשימוש סביר של בית-עבודה וחזרה וגם סידורים, ומן הסתם, העסק יותר אטרקטיבי עבור אלו שמתגוררים בבית פרטי והתקינו עמדת טעינה ביתית-מהירה. MG ZS EV מצוידת בסוללת ליתיום-יון שמגיעה עם שמונה שנות אחריות (או עד 150 אלף ק"מ, המוקדם שביניהם). לסוללה קיבולת 45.6 קוט"ש וניתן להטעינה בשלוש שיטות. השיטה האיטית ביותר, Mode 2 (באמצעות כבל "סבתא"), מאפשרת טעינה מלאה במשך 22 שעות, או 12.5 ק"מ של נסיעה לכל שעת טעינה. זה מאד איטי, והיתרון היחיד, שלא צריך שום עמדת טעינה מיוחדת, ניתן לחבר לכל שקע חשמל, אם יש בסביבתכם.
טעינה בטכנולוגית Mode 3 (נקראת AC) מקצרת תהליכים, אך עדיין מדובר בטעינה הנמשכת 7 שעות ממצב ריק למלא - זו למעשה טעינת-לילה. כשאתם בדרכים, השיטה המהירה ביותר לטעון את הסוללה היא Mode 4 (נקראת DC), ומאפשרת להטעין את הסוללה ממצב כמעט ריק ל-80% בחצי שעה בלבד, ועד כמעט שעה בערך למצב מלא. בסך הכל לא נורא. מה שקצת מפריע, שצריכים לנעול את המכונית על מנת לבצע טעינה.
תאוצה טובה
התאוצה טובה מאד - כיאה לרכב חשמלי שלא סובל מאיבוד אנרגיה כתוצאה מתיווך של תמסורת או מצמד - אבל תמיד הזכרתי לעצמי, שכדאי לחסוך בסוללה, כי כל לחיצה חזקה על דוושת התאוצה, תשתה מהסוללה וזה עלול להיות קריטי ובכלל, עם הזמן, אני לומד לנהוג מכונית חשמלית באופן חלק, נינוח ומעט רגוע משתכננתי. יש לה הספק טוב (143 כ"ס) שבהחלט לא יבייש ביחס למכוניות אחרות על הכביש ונתון מומנט גבוה ביותר - 36.4 קג"מ. יש כאן אפשרות לבחור מבין שלושה מצבי נהיגה שונים: Eco, Normal ו-Sport ובחירה בהם תשפיע מעט על ביצועי המכונית, ובעיקר על טווח הנסיעה. בדרך כלל, בחרתי במצב Normal.
במכוניות חשמליות (וגם היברידיות), נהוג שכשעוזבים את הרגל מדוושת התאוצה, או בולמים, ישנה פעולת רגנרציה שמסייעת להטעין את הסוללה. כאן, יכולתי לבחור בין שלוש דרגות רגנרציה, רק שבדרגה השלישית היעילה יותר, מרגישים התנגדות קצת גסה מדי והעדפתי לבחור מצב ביניים. כל נהג של מכונית חשמלית, במודע או שלא, מייחס חשיבות מתמדת לעניין הטווח, כי מתישהו זה יקרה - ולא כיף להיתקע בצד הדרך ללא אנרגיה. לצורך הניסוי, השתמשתי אך ורק בעמדות הטענה של Gnrgy. אין הרבה כאלה, ובחרתי רק את עמדות הטעינה המהירה. פעם ראשונה עצרנו בקניון צים בנתיבות. פחות משעה טעינה, והמשכנו. הדרך האינסופית לאילת היא הזדמנות טובה לעמוד על איכות הנסיעה, שבסך הכל הייתה מצוינת: יש מספיק מהירות בשיוט, המכונית מטפלת היטב בכבישים מהירים וקצת פחות בנוף האורבאני. המושבים (המתכווננים חשמלית) נוחים מאד, ההגה לא תמיד הכי מתקשר אבל בסך הכל התנהגות הכביש טובה, בידוד הרעשים סביר. אמנם אין מנוע מהסוג המוכר לנו, אבל נוכחים רעשי רוח וצמיגים.
הסוללה כבר מאותתת לנו שנגמר המיץ, ולפי התכנון המקורי, פעם שנייה עצרנו לטעינה בפונדק כושי רימון ומשם, הדרך לאילת כבר לא מאד ארוכה. נהנינו מאילת הריקה ומימיה הצלולים ובערב, הגיע הזמן לחזור הביתה. בחזרה, אגב, עצרנו שלוש פעמים (כושי רימון/שדה בוקר/נתיבות) ובסך הכל, 800 הק"מ שכיסינו עלו לנו כ-150 שקל הלוך-חזור. זו עלות נמוכה ביותר! לצורך ההשוואה, במכונית רגילה, עלות הנסיעה הייתה עומדת על 300-400 שקל, וזה הפרש גדול. אין טוב בלי רע: הזמן ש"שרפנו" על טעינות, האריך את משך הנסיעה בהרבה: כל כיוון כ-6 שעות בערך, במקום 4. אבל, אל תשכחו שלקחנו את העניין בקיצוניות בשביל האתגר, כמה פעמים בשנה אתם מתכננים לנסוע לאילת, אם בכלל? חשוב גם להדגיש, שמכונית חשמלית תהייה חסכונית יותר בנסיעה עירונית מאשר בכבישים מהירים.
אז מתחשמלים?
כל מכונית חשמלית, לא רק שתחסוך לכם עלויות נסיעה רבות, אלא גם עלויות רישוי ואחזקה. ואם דיברנו על עניין המחיר, הרי ש-MG החשמלית, הטילה פצצה, בצורת מחיר סביב 140 אלף שקל - מחיר המתחרה בקרוסאוברים קוריאניים נפוצים (בעלי מנועים מהסוג המוכר) וזה מחיר בהחלט אטרקטיבי ביחס למכונית חשמלית בישראל, בוודאי כזו שהיא מרווחת מאד למשפחה וגם בטיחותית. אז אני קורא לה, חשמלית עממית. וזה בהחלט מבורך. שימו לב, בכתבה, כמעט ולא הזכרתי את העובדה שהיא מגיעה מסין - לטעמי, זה כבר ממש Non-Issue. אם טווח הנסיעה מספק אתכם ברמה שתוכלו להסתדר איתה בכיף בחיי היום-יום שלכם, ובא לכם להתקדם לעולם הירוק המופלא הזה, לדעתי, יש לכם כאן הזדמנות מחשמלת לעשות זאת!
