הדור השני של הפיג'ו 3008 הוא כעת, קרוסאובר איכותי וגם מאד אטרקטיבי בגרסת הדיזל שלו
פיג'ו 3008 הקודם לא נראה כל כך טוב לטעמי. הוא לא היה מספיק "קרוסאוברי" ובאופן כללי, לא זכה להצלחה במחוזותינו – ואני גם לא בטוח עד כמה אימצו אותו בעולם. הדור השני לעומת זאת - שונה לחלוטין. יש כאן עיצוב ייחודי ומכל זווית, נעים בעיניים. פיג'ו מדגימה לנו שלצרפתים יש הרבה מה לתרום בתחום הזה - כן, העיצוב החיצוני מאד חשוב, ואם אפשר להיות מעט ייחודי בנוף הקרוסאוברים, אז בוודאי שזה מצוין.
מרגיש כמו רכב יקר בהרבה!
גם בפנים, העסק משובח ואנין, לא רק בעיצוב המשובב, אלא גם בחומרים שרובם איכותיים והגימור שהוא יחסית גבוה. לא אגזים אם אומר, שהתחושה הכללית היא של רכב יקר בהרבה! התנוחה שולטת, המושבים נוחים והרכב מאד מרווח, ויש אפילו מיזוג ליושבים מאחור. אך מה שקצת הורס את החגיגה זו הנדסת האנוש הלא מושלמת. הדבר בא לידי ביטוי בתפעול קצת מבלבל ולא אינטואיטיבי (באמצעות צג-המגע ובכפתורי השליטה), המחייב פרק הסתגלות ארוך מהרגיל. גם ההגה הקטן הקטום (שאינו עגול, אלא חתוך למעלה ולמטה) אמנם נראה נורא עתידני אך לא כולם יאהבו. האבזור טוב בהחלט, כבר בגרסת אקטיב. אבל, רכב המבחן היה בגרסת פרימיום, שכלל כל-טוב. מבחינת מערכות בטיחות הוא כולל למשל מערכת למניעת סינוור והחלפת עוצמת תאורה בהתאם לתנאי הדרך, מערכת היגוי אקטיבית לשמירת נתיב, מערכת היגוי אקטיבית להתראה על כלי רכב בשטח מת, בקרת שיוט אדפטיבית ומערכת בלימת חירום אקטיבית שמתחילה לפעול כבר במהירות 5 קמ"ש ועד 140 קמ"ש (כלומר, לא רק בתנועה עירונית).
רגע, זה דיזל?
מניעים ויוצאים לדרך. אי אפשר לכתוב על מכונית דיזל, מבלי לכתוב על...מנוע הדיזל שלה. אבל ראשית, וידוי קטן: תמיד אהבתי מנועי דיזל; המומנט הנהדר שלהם שמושג כבר בסל"ד נמוך, צריכת הדלק המדהימה שלהם, שמאפשרת גם לרכב גדול להציג נתונים הדומים לאלה של מכונית מיני או סופר-מיני. מעבר לכך, שמנועי דיזל חיים הרבה יותר ממנועי בנזין - או כך לפחות גורס המיתוס. ובכן, את כל מה שטוב במנועי דיזל, לקחה PSA וצריך לומר שמנועי הדיזל של פיג'ו וסיטרואן מסדרת BlueHDi, הם בפירוש משהו מופלא ולפי השמועות, הללו גם מציגים אמינות מושלמת. בארץ משווקת ה-3008 עם שני מנועי טורבו-דיזל - האחד, בנפח 1.6 ליטר (120 כ"ס) אותו קיבלתי ברכב המבחן והשני, בנפח 2 ליטר (180 כ"ס). תשכחו מה שידעתם על דיזל - המנוע חרישי ולא מגרגר גרגור מטריד כמו בעבר הרחוק. הוא שקט עד כדי כך שלרגע לא הייתי בטוח אם אכן, המדובר כאן בגרסת הדיזל. אופי המנוע בשילוב תיבת ההילוכים האוטומטית (רגילה, שישה הילוכים, יפנית מבית אייז'ין), יוצרים הרמוניה נפלאה שמספקת גם כוח זמין מתי שצריכים, וגם צריכת הדלק מצוינת – 16 ק"מ לליטר סולר.
ומה עם יכולות שטח?
הנוחות בדרך כלל טובה, ומה שמאד הרשים הוא בידוד הרעשים, שהוכיח עצמו כמשהו ברמה של רכב שעולה הרבה יותר. התנהגות הכביש טובה, והרכב מרגיש יציב ואחוז יפה בכביש, בכל כביש. ואפרופו 'כל כביש' - כמעט ושכחתי אבל אין כאן הנעה כפולה, אפילו לא כאופציה. מה שניתן לרכוש כאופציה בתשלום היא את מערכת Grip Control שהיא למעשה מערכת בקרת אחיזה לנסיעה בשלג, חול ובוץ, מה שהופך את הרכב ליעיל יותר במקומות אלה, אבל זו לא ממש מערכת הנעה כפולה של ממש. מרווח הגחון של הרכב עומד על 21.8 ס"מ, שזה לא רע בכלל ודומה לזו שמציעים דגמים כגון דאצ'יה דאסטר או סובארו XV, שלהם ישנה יכולת שטח של ממש. בכל מקרה, פיג'ו 3008 מאפשר יכולת נסיעת שבילים ללא קושי רב. רק מה, בשבילים הללו וגם בכבישים משובשים מדי, הרכב מרגיש מעט קופצני.
אז מה היה לנו כאן?
פיג'ו 3008 כבש אותי, וחבל שהחזרתי אותו אחרי יומיים...למרות פספוסים קטנים נסלחים, זה רכב יפה, חזק, מרווח וכמובן חסכוני. אין לי ספק, שהוא יכול להתאים מאד למשפחה הטיפוסית, בוודאי עם מנוע דיזל כפי שנבדק. וכן, אני יודע שרבים חוששים כשהם שומעים שזה רכב צרפתי, אבל, בפירוש אין ממה לחשוש. גרסת הדיזל מתחילה ב-148 אלף שקל (אקטיב), מחיר בהחלט סביר ביחס לתמורה ואגב, גרסת הדיזל אף זולה יותר מגרסת הבנזין – אולי יש כאן כוונה של פיג'ו בארץ לעודד אותנו ללכת אחרי כוח הדיזל?
