רציתי לבדוק, מה סוד הקסם של הגמד הקשוח הזה. אז יצאתי ליום שטח בסוף האביב - היה מעולה!
הפתגם העממי גורס, כי דברים טובים באים באריזות קטנות. כשבדקתי את הסוזוקי ג'ימני, הבנתי עד כמה הפתגם הנדוש הנ"ל רלוונטי לג'ימני, רכב השטח האלמותי של סוזוקי. רכב המבחן היה צבוע באדום-כתום בולט מאד, אם כי ראיתי צבעים יפים יותר. חיצונית, יש כאן תחושה של דה-ז'וו - הרכב כמעט ולא השתנה בעשרים השנים האחרונות, והוא מזכיר עדיין את הסמוראי, אביו הביולוגי. מצד שני, כשאתה מציע עיצוב קופסתי ותכליתי ומעט שמרני, אין פה צורך בדרמות, העיצוב נראה קשוח ומתוק באותה מידה וזה עובד נהדר גם כיום. אהבתי!
קטן בחוץ וגם בפנים
ג'ימני קטן מבחוץ, אבל... למרבה הצער קטן גם מבפנים...הוא מיועד לארבעה, ומצויד בתא מטען צנוע שמספיק לשקית קניות טיפוסית לרווקים תל אביביים. רוצים לשים ציוד ולנסוע לסופ"ש בכינרת? קפלו את הספסל האחורי או שתארגנו לעצמכם גגון. תפעול הרכב ואבזורו מדיפים ריח של סוף שנות התשעים... במילים אחרות, אל תבקשו פינוקים ומותרות – יש כאן את המינימום הנדרש והאמת, שבמבחינה בטיחותית, העסק די גבולי.
מתניעים ועולים על הכביש. המילה "צנוע" שכבר הושמעה כאן, חוזרת כעת באגף המוטורי. המנוע חלש ומעל מאה קמ"ש, הרכב כאילו רומז לנו שמהירות היא לא הקטע שלו, למרות שהגיר כאן ידני (גיר אוטומטי יסרס עוד יותר את הכוח המוגבל מלכתחילה...). כן - הג'ימני הוא רכב שמחייב נסיעה רגועה ללא לחץ, מה שמאפשר לי במהלך הנסיעה הרבה מחשבות פילוסופיות. הוא יכול להיות קופצני, לא מאד נוח, ובידוד הרעשים לוקה בחסר. הוא גם לא מאד חסכוני ביחס לגודל הרכב ונפח המנוע. בעיר, ניתן לחיות עימו לא רע, למרות הגה לא מאד ידידותי ומזגן סביר (אם כי לא מאד מרשים בתפוקתו). אבל בכבישים בינעירוניים או מהירים ובוודאי, כבישים עם פניות חדות – ובכן, שם, זה ממש לא השטח שלו.
יוצאים ליום כיף!
אז מה השטח שלו? הבנתם, השטח! כמו סופרמן או ספיידרמן, שמשילים את בגדי היומיום ומדמויות אפרוריות הופכים לגיבורי על, כך גם הג'ימני - תנו לו רק להריח שטח, והוא מתעורר לחיים! לקחתי את חברי ירדן, חובב שטח וטיולים, ועשינו יום כיף במתחם טבע קסום בנחל עדה כולל הפסקת קפה (בסגנון מילואים), באחד מאפיקו של נחל תנינים.
לג'ימני יש זוויות גישה ונטישה טובות, מרווח גחון לא מדהים (19 ס"מ), ומתלים עם מהלך יחסית מצומצם. על מנת לשלב (באופן חשמלי, לא מכני) את ההנעה עם הילוך הכוח, יש לחכות יותר מדי זמן, אבל בסוף זה קורה. הוא מצויד במערכת בקרת משיכה אלקטרונית שאמורה לשפר את יכולתו להתמודד עם הצלבות, אבל בפועל זה לא תמיד עובד...
למרות הכל, הרכב הזה ניחן ביכולת שטח טובה שתספק לגמרי את מרבית משתמשיו וניתן להגיע איתו כמעט לכל מקום. הוא גם מרגיש חסון מאד, ולא פראייר בכלל! משקלו הנמוך תורם את חלקו להצלחה בשטח וגם ממדיו הצנועים, הם לזכותו: בסיס הגלגלים הקצרצר מאפשר לו להתמודד כמו אלוף בקטעי שטח הכוללים למשל, בורות או מדרגות - ואת מרביתם חווינו בשטח עם הג'ימני, כולל כמה מעברי מים שגרמו לי למעט חשש, אך הג'ימני חייך ונתן ביצועים ללא תלונות. המהדרין יגביהו אותו, יוסיפו מיגונים ואולי ילבישו אותו בצמיגי שטח, על מנת לטפל בנקודות החולשה שלו. לי זה לגמרי הספיק, היה מעולה.
שורה תחתונה
מחירו של הרכב בגרסה הידנית 104,990 שקל - ג'ימני הוא אחד מרכבי השטח האמיתיים החדשים הזולים בארץ. האם כדאי לקנות? אני מודה שהיה לי איתו מאד כיף, אבל לעצמי, כנראה שלא הייתי רוכש ג'ימני – אפילו לא כרכב שני. למה? כי הוא קטן, צפוף, איטי, מיושן, לא נוח ולא ממש בטיחותי. אבל, אני מסכים שהוא מצויד בקסם בלתי מוסבר שגורם לו להיות מבוקש מאד – בעיקר בקרב צעירים - כרכב משומש, עם דגש על רכב עירוני שמספק כמובן, גיחות בלתי נשכחות לשטח – ישנם אנשים, שזה יספיק להם.
