לרגל מאה שנים למאזדה (ויובל למחבר), ביקרתי בממלכת ה-Zoom Zoom שמנפיקה מכוניות אהובות ואיכותיות
ממפעל אחרי פצצה, למפעל עם מכוניות פצצה!
כבר סיפרתי לכם בעבר, שכמעט לכל מכונית בעולם, יש את העיר שלה. אי אפשר לדבר על מאזדה ולא להזכיר באותה נשימה את הירושימה, העיר של מאזדה. כשמדברים על הירושימה, כולם חושבים ישר על הפצצה האטומית.
ומסתבר, שיש קשר בין אותו חורבן, לבין היצרנית היפנית קטנה שאני כל כך אוהב. הקשר הזה, צרוב היטב בהיסטוריה של מאזדה, שחגגה השנה מאה שנים להיווסדה. הפצצה האטומית שהטילו האמריקנים על הירושימה בסוף מלחמת העולם השנייה, התפוצצה רק 3 ק"מ ממפעל מאזדה בו ביקרתי. למרבה המזל - עבור מאזדה - היה זה ההר Ogon, המרוחק בערך קילומטר מהמפעל, שחסם חלק מההדף ובעצם הציל אותו מהרס מוחלט. וכאן, היפנים בכלל ואנשי מאזדה בפרט, התגלו כיעילים ומעשיים, כמו שאנו מכירים אותם – בתוך 4 חודשים בלבד מרגע שאירע הפיצוץ האטומי, חזר מפעל מאזדה לייצר כלי רכב. בתחילה יוצרו פתרונות תחבורה בסיסית זולה, בעיקר אופנועי שלושה גלגלים שמאזדה מתעקשת לקרוא להם משאיות - הם אכן שימשו כמובילי מטען ולמען האמת הם יוצרו גם לפני המלחמה. אנשי מאזדה (שעדיין נקראה Toyo Kogyo באותם ימים) הפכו את הטרגדיה הגדולה להצלחה עולמית, ואפילו לא הסתירו את זה בפרסום ובשיווק כלי הרכב שלהם בעולם - "היישר מהירושימה", או "הגאווה של הירושימה". לא הייתה כאן מסכנות, אלא שיקום של האזור שליקק את פצעיו. ואחרי השנים הקשות באה די מהר גם הצמיחה הגדולה שאגב, עדיין מרשימה למרות קשיים ומשברים שנוחתים מפעם לפעם על העולם בכלל ועל תעשיית הרכב בפרט.
בחייאת זום-זום
את הדרך מנגויה להירושימה, עברתי בטיסה. טוב, זו הייתה טיסה בגובה נמוך מאד, ליתר דיוק, ברכבת שינקנסן, אחת המהירות בעולם... היה כיף! המהירות הזו התחברה לי מצוין במוח לדינאמיות המאפיינת את המכוניות של מאזדה ואת הסלוגן המפורסם שלהם Zoom Zoom. ואכן, כבר בצאתי מתחנת הרכבת האזורית Mukainada וככל שהתקדמתי לכיוון מפעל מאזדה, שלטי Zoom Zoom קיבלו את פני בכל מקום ואישרו ללא ספק, שאני מגיע לעיר של מאזדה. פייר, התרגשתי! המפגש לסיור במפעל (אליו ניתן להגיע בהרשמה מראש, רק שבגלל הקורונה הכל כרגע סגור) מתחיל למעשה במרכז המבקרים, הממוקם באזור Aki של הירושימה. כאן נמצאים בנייני המטה העולמי של מאזדה. במרכז המבקרים, תצוגה לא גדולה של דגמי מאזדה עכשוויים והוא מזכיר קצת סניף טיפוסי בארץ של דלק מוטורס או של יבואניות רכב אחרות. רק שקט מאד, כיאה ליפנים.
המדריכה הנחמדה באמת ידידותית וכיפנית שלוקחת את עצמה ברצינות, היא מאד משתדלת ומסבירה לנו באנגלית (קצת לא ברורה) חלק ממה שאנו רואים מבעד לחלונות: מפעל מאזדה ממוקם בתוך העיר עצמה, ליתר דיוק, ב-Ujina. למאזדה בית חולים, בית ספר מקצועי, מתקני לוגיסטיקה רבים, נמל ימי שמשרת העמסת מכוניות חדשות לייצוא ואנו אף נוסעים מעל נהר Enko על גבי גשר שבנתה מאזדה העונה לשם Toyo Ohashi (בתרגום לעברית, "גשר מזרחי גדול", אבל בהירושימה הוא ידוע כ"גשר של מאזדה"). רק עשר דקות נסיעה באוטובוס, וכל כך הרבה מה לראות!
הגענו לאגף הייצור הגדול והוותיק הנקרא U1 קיצור המילה Ujina. אך לפני שבכלל טועמים מפסי הייצור, עוצרים במוזיאון ובמרכז המבקרים (אליהם ניתן להגיע רק אם מבצעים הזמנה לסיור במפעל). המדריכה מסבירה על ההיסטוריה של מאזדה, על ערכי המותג, וכו'. בתצוגה מאד מעניינת, ניתן ללמוד על מאפייני פיתוח וייצור, בטיחות, ארגונומיה וטכנולוגיה וקצת על העתיד. לא פחות מעניינת - בוודאי אותי כחובב היסטוריה מוטורית – היא תצוגת דגמי העבר של מאזדה, החל מתום מלחמת העולם השנייה ועד ימינו, כולל דגמי מרוץ.
חצי מיליון מכוניות בשנה
אני חייב להתוודות, יש לי מאז ומעולם פינה חמה מאד בלב למאזדה ולמכוניות שלה. ברשותי היו שני דגמים שלה, שלא לדבר על אהבתי הרבה למיאטה האגדתית. כשנכנסתי למתחם הייצור של מאזדה, סובבתי סוויץ' בראש על מנת לתפוס את קנה המידה הנכון ולהבין מי זאת מאזדה וכיצד היא ממוקמת בעולם. מאזדה, שחוגגת כעת מאה שנים להיווסדה, נחשבת קטנה מאד במושגים עולמיים, אבל היא ממש לא 'אנדרדוג', דגמיה מעוצבים למשעי, מאופיינים באיכות גבוהה, ומאד מבוקשים (למרות שבפירוש אינם זולים בכלל ביחס למתחרים).
כשכמות הייצור לא מאד גבוהה ביחס לייצור עולמי, המשוואה יוצרת יותר ביקוש מהיצע! לצורך ההשוואה, כשבוע לפני כן, ביקרתי במפעל של טויוטה (בעיר טויוטה) - שהיא ענקית מטורפת, יצרנית המכוניות השנייה בגודלה בעולם שייצרה ב-2019 מעל 10.7 מיליון מכוניות. וכעת אני נכנס בשערי המפעל הראשי של מאזדה בהירושימה ומאזדה ממוקמת בסקאלה העולמית רחוק מאד מטויוטה (במקום ה-22...) וייצרה ב-2019 רק כ-1.5 מיליון מכוניות, כמיליון מהן יוצרו ביפן וכמחציתן, כחצי מיליון, מיוצרות במפעל בהירושימה בכל שנה. אגב, מפעלים נוספים של מאזדה ביפן כוללים את המפעל ב-Hofu, הממוקם 113 ק"מ מערבה מהירושימה, שם מיוצרות המכוניות מאזדה 2, מאזדה 3, מאזדה 6, CX-3 ,CX-5 וכן תמסורות (ידניות) והמפעל ב- Miyoshi הנמצא כ-80 ק"מ מהירושימה ובו מיוצרים מנועי בוכנה וכן תמסורות (ידניות ואוטומטיות).
שבעה דגמים בפסי הייצור
במתקני U1 מייצרים לא פחות משבעה דגמים שונים, על אותם פסי ייצור מעורבים (Mixed Lines), מרביתם נמכרים גם בארץ: CX-5 ,CX-3, ו-CX-30, קרוסאובר הממוקם בגודלו ביניהם ואגב, עבורי זו הייתה הפעם הראשונה לגמרי שבה ראיתי במו-עיניי את ה-CX-30 - רק שבועות ספורים אחר כך, במהלך דצמבר 2020, החל שיווקו הרשמי בישראל. עוד מיוצרים שם CX-9, קרוסאובר שבעה מושבים גדול המיועד בעיקר לשוק האמריקני שלא נמכר בארץ, אך אמור להגיע בקרוב, וכן דגמי הספורט הפתוחים MX-5 והאחים האיטלקים
. Fiat 124 Spider , Abarth 124 Spider
באגף הייצור השני, U2, בו לא ביקרתי, מיוצרים גם כן CX-5 ו-CX-8 (קרוסאובר מעט קטן יותר מ-CX-9, מיועד לשוק היפני).
כדאי לציין, שביקרתי במפעל בהירושימה בסוף נובמבר 2019, קצת לפני הקורונה. ומעניין לספר, שממש לאחרונה, במהלך חודש מאי 2020, ממש באותם פסי ייצור בהם ביקרתי, החל ייצורה של MX-30, החשמלית הראשונה לגמרי בהיסטוריה של מאזדה! אז לצערי, הכל בחיים עניין של עיתוי, אבל לא נורא, מקווה שאצליח לבדוק אותה מתישהו, כשתנחת בארץ במהלך 2021.
כמו במרבית מפעלי הייצור בעולם, יש כאן מספר שלבים עיקריים: הטבעה (Stamping), ריתוך, צביעה (מתבצעים על ידי רובוטים), והרכבה ובסוף, כמו גם בשלבי הביניים, בדיקת איכות כמובן. תהליך טיפוסי של ייצור מכונית כאן, במפעלי מאזדה בהירושימה, החל מתהליך ההטבעה ועד לבדיקה הסופית נמשך כ-15 שעות. בסיור עצמו, עקבנו מלמעלה אחר שלבי הרכבה באמצע התהליך: יש כבר שילדה ומרכב (עדיין ללא דלתות) שסיימו תהליך צביעה וייבוש, אליהם מחברות ידיים מקצועיות (האמת, לא רבות כל כך) את שאר המכלולים וזו כמובן, עבודה שמתקדמת לאט, על סרט נע. אני בעיקר ראיתי חיבור צמות חשמל, שזו משימה מאד מקצועית ומאתגרת. למשל, ראיתי כיצד עובד יפני ממש יושב בתוך מאזדה MX-5 מיאטה שהיא מכונית רודסטר פתוחה קטנטנה ומחבר לאזור הדשבורד צמות חשמל. למזלו, הגנטיקה היפנית אפשרה לו להיכנס בקלות לתוך הגוף הקומפקטי של המיאטה...
